החלטה בתיק עש"א 26924-12-12

1.         בפני ערעורם של המערערים על החלטתה מיום  6.11.12, של כב' רשמת ההוצל"פ סגל מרים בתיק הוצל"פ 01-30563-40-6, לפיה נדחתה הבקשה לבטול החלטתה מיום  15.12.11, של כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר שקבעה כי ניתן לנקוט בהליכים כנגד המערערים, הערבים לחוב.

2.         המשיב הגיש בקשה להכריז על מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי כדי שיוכל לפעול כנגד הערבים, המערערים כאן.

            בהחלטה מיום 17.11.11 הורתה הרשמת להמציא העתק הבקשה לתגובת המערערים.

            לאחר שבוצעה מסירה כדין ובחלוף המועד למתן תגובה ניתנה ביום 15.12.11, ההחלטה על מיצוי ההליכים.

            בחלוף שנה עתרו המערערים לבטול ההחלטה, בקשה שכאמור נדחתה בהחלטה נשוא הערעור.

            בהחלטת הדחייה נאמר, בין היתר, כי הבקשה למיצוי הליכים הומצאה למערערים כדין, וכי תגובה הגישו באחור וללא בקשה להארכת מועד ולא הציגו נימוק ענייני שיצדיק שינוי ההחלטה בדבר מיצוי ההליכים.

3.         המשיב הגיש תגובה מפורטת ועניינית לערעורם של המערערים, בצירוף נספחים וטוען לדחיית הערעור, מהנימוקים המפורטים בתגובה שלא מצאתי צורך לפרטם בהחלטה זו.

            ההליך בו נקטו המערערים איננו נכון דיונית שכן אין למערערים  זכות לערער על החלטת הרשמת והיה עליהם לבקש רשות ערעור.

            החלטה בדבר מיצוי הליכים לא נכללת ברשימת החלטות רשם ההוצל"פ שהערעור עליהן בזכות.

            בנוסף לא צורף תצהיר, כדרישת תקנות ההוצל"פ. הואיל והטענות בערעור הינן במישור העובדתי, כגון הכחשת המסירה, הרי שהתצהיר החסר מהותי ולא פרוצדוראלי גרידא.

            בנוסף, לא הוגש הערעור במועד הקבוע בתקנות ההוצל"פ בתוך  20 ימים אלא הוגש באחור ומבלי שנתבקשה הארכת מועד.

4.         מכל הטעמים שצוינו לעיל, די בכל אחד מהם כדי להביא לדחייתו של הערעור או יותר נכון למסקנה שכלל אין מקום ליתן רשות לערער.

            בנוסף, ובהעדר תצהיר, אין בפני תשתית עובדתית לכאורית שתתמוך בטענה כי לא מוצו כל ההליכים כנגד החייב העיקרי.

            אינני סבור שמדובר בבקשה לבטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד שכן המערערים קבלו העתק החלטה שעליהם להגיב ומשלא הגיבו נתנה ההחלטה, בהעדר תגובה.

            גם אם אראה הבקשה כמתייחסת לבטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הרי שהואיל והייתה מסירה הרי שהבטול המבוקש יישקל במסגרת שיקול דעתו של ביהמ"ש, ובהעדר טענות של ממש כנגד החלטת מיצוי ההליכים (שיקול מכריע לעומת המחדל הדיוני) אין לבטל את ההחלטה.

5.         בהעדר תצהיר בחנתי את נימוקי הערעור ובסעיף 8 מצאתי כי המערערים למעשה מודים (גם אם בשפה רפה) כי בוצעה להם בשעתו מסירה של הבקשה וההחלטה וכי כשלו להגיב במועד ומבלי הסבר לכך.

            אין בערעור טענות של ממש שיביאו לדחיית הבקשה למיצוי הליכים, לו הייתה ההחלטה מבוטלת ולכן ערעורם הינו הליך סרק שאין בו ממילא כדי להועיל להם.

6.         לאור כל האמור לעיל אין מקום ליתן רשות ערעור ודינו של הערעור להידחות.

            המערערים ישלמו למשיב את הוצאות הערעור בסך של 2,500 ש"ח.